<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חנניה סגן הכהנים</h1>
<h2>דף לז.</h2>
ובפ"א דפסחים [י"ט ע"א] מסיים בה א"ר עקיבא זכינו שאין טומאות ידים במקדש מ"מ מסקינן התם בגמרא לרב דאמר דהאי מחט בהכי עסיק' שאבדה לו מחט טמא (והוכרה) [מת והכירה] בבשר כיון דאמר מר חרב הרי הוא כחלל אדם וכלים נמי תטמא ואמר רב אשי זאת אומרת עזרה רה"ר היא וספק טומאה ברה"ר טהור. וריב"א הלוי, א"כ מהיכן א"ר עקיבא זכינו שאין טומאה לידים הא בספק טומאה אפילו חוץ למקדש לא גזור, דהא לא מצינו למימר דגזרו על הידים אפילו בספק טומאה ברה"ר, דתימא הוא דבספק טומאה דאורייתא לא גזור וכ"ש ספק ידים דהכל מדבריהם, ופי' דמחמת בשר היה לו לטמא הידים מן הדין, דהא הידים ודאי נגעו בבשר והסכין נמי שהרי הפשיט בו והבשר היה ראשון בודאי שהרי המחט שהיא טומאת מת נמצאת בו, הילכך אי לאו דבמקדש הוא היו הידים טמאות שהרי נגעו בראשון בודאי מיהו הסכין היה טהור אפילו שלא במקדש שהרי אוכל מטמי כלי ואפילו מדרבנן, והיינו דקאמר ר"ע זכינו שאין טומאת ידים במקדש דאילו חוץ למקדש כה"ג היו הידים טמאות כדפריש'. יש להזכיר ההיא דפ' אין מעמידין [ע"ז ל"ז ע"א] על עדות דיוסי בן יועזר על דיקרב למיתא דקורות נעץ להן ומסקנא כי אתו לקמ' דר' ינאי אמר להו הא מיא בשיקעא זיל טבולי.
